שיעור בפחד

אם את פוגשת להקת שועלים באמצע הלילה בפארק (באמתי…לא במטאפורה) – כדאי לך להיות עם החברה שלי באותה הזדמנות.  אנחנו רצות יחד לאורך הירקון בשבתות , כשהכל רגוע. הערב יוצאות לריצה לילית בפארק, לאורך הנתיב הרגיל, מדברות כמו תמיד, מקפיצות פינגפונג מחשבות מאחת לשנייה. ופתאום מהשיחים – להקת שועלים חשופי שיניים, רבים ביניהם, אגרסיביים להחריד, רודפים במעגל אחד אחרי השני.

והתגובה האינסטינקטיבית שלי היא לברוח.  אני מעבירה את עצמי לזינוק, באיזה שהוא כיוון, לא ברור לי בכלל לאן, נענית למערכת אזעקה אימתנית שצועקת בתוכי – תברחי!! אבל חברתי מושכת אותי ברצועת היד, בתנועת ריסון חד משמעית ובטון יציב פוקדת: "לא!!! אנחנו לא רצות! אנחנו הולכות בשקט".  גופה שצדו מוצמד עכשיו לשלי וזרועה שלובה בשלי, מובילים אותי במין סבוב מחושב, הרחק מהשיחים הסמוכים אלינו, שסביבם משתוללת להקת השועלים בטורנדו. הלב דופק במהירות שיא, אנחנו צועדות במהירות גבינו אל השועלים. "אנחנו לא רצות, ריצה שלנו רק תעורר אותם" היא מדריכה אותי בלחש.  מי ינצח במרוץ המחושב הזה? השועלים שיקלטו אותנו לפתע, מריחים את הבשר הטרי של הבהלה? או אנחנו. חצי דקה נוספת ואנחנו כבר מתקרבות למעגלי האור של פנסי השביל והפארק. האזור המתורבת, שאליו ספק אם הם יעזו להתקרב. התרבות הזו מפחידה אותם. עוד כמה דקות ואנחנו על השביל, חוברות לסימני ציויליזציה. מסדירות דופק. שלי, על מאתים. ואני חושבת לעצמי : אם להיתקע בסופת שועלים – אז רק עם האישה זו, שאינה מנוהלת על ידי חרדה.

וחושבת איזה מנהלת גרועה היא החרדה. איך היא משבשת לנו את כל המצפנים, איך היא מצמצמת לנו את שדה הראיה ואת אפשרויות הבחירה. הבהלה שלי צמצמה אותי מיד לתגובה אחת ויחידה – ריצה אוטומטית לאן שזה לא יהיה. (וכנראה למקום האחרון שכדאי לברוח אליו ) ואיך השקט הלא חרדתי שלה – אפשר לה לבחור את התגובה הנכונה. (זה לא שהיא לא פחדה, אבל היא לא הייתה מוצפת או מסונוורת מהחרדה) וזה נכון כמובן לזירות רבות ושונות של חרדה בחיינו. לשועלים ולכל הבהלות האחרות שמקיפות אותנו.  כל אחד והשועלים שלו – יש מי שהוא חרדתי מאד בענייני פרנסה, ואחר חרדתי בכל מה שקשור לדימוי העצמי שלו, יש מי שחרדת נטישה מנהלת אותה ומציפה אותה בגלים של התקפי קנאה ושתלטנות וכיוב'.  הצונאמי של החרדה- לרוב יוביל אותנו לבחירה האוטומטית ההישרדותית שלנו ( לאו דווקא הבחירה הנכונה ברב המקרים ). חפשו לכם מורים טובים להתמודדות עם הדבר הזה שאתם מוצפים בו כשהחרדה מסנוורת אתכם. (לענייני שועלים אני יכולה להלוות לכם את החברה שלי).