- שירלי
אז תפריזי קצת – ותתקני
Updated: Feb 12, 2019
תת כותרת
"אחרי החגים" שמח לכם. זהו, נגמר האשראי, הגענו לשלב התשלום בקופות. כל מה שדחינו לאחרי החגים- מתייצב מולנו עכשיו בארשת של תוכחה. אני מביטה בתוגה במחוגי המשקל וברשימת המטלות שמחכות לי, ונזכרת בשיעור שלימדה אותי נעמי.
אבל קודם, מלה על המושג "אחרי החגים", שהוא הרבה יותר מתיאור זמן. אפשר להסתכל על צמד המילים האלה גם כעל תיאור מצב נפש, מצב מנטלי (שלצערי יצא לו שם רע). "אחרי החגים" כמו מין מלה נרדפת לדחיינות על שלל תירוציה. מעין קופון "הנחה עצמית" שאנחנו שולפים כשאנחנו מבטיחים לעצמנו שאחרי החגים נפסיק לעשן, נחזור להתעמל, נסיים כבר את העבודה הסמינריונית.. נעמוד ביעדים שהצבנו לעצמנו פעם ונשכחו כליל בכל תקופת החגים הזו.
בואו נקדיש 60 שניות כדי לסנגר לרגע על ההפרזות, הויתורים וההנחות שהענקנו לעצמנו בימים הנוראים של "החגים", ונעשה זאת בעזרת חוכמתה של נעמי שהיתה הגננת של בנותיי.
לנעמי היה סגנון מיוחד של הגשת הקינוח בצהרים. היא היתה עומדת במטבח עם ערימת פתי בר, ושוקולד למריחה ושואלת כל ילד בצהלות "כמה שוקולד למרוח לך? רגיל או בהפרזה?" אם ילד ביקש בהפרזה, היא חייכה בשמחה, גם אם הוא ביקש "רגיל" היא חייכה. נעמי תמיד חייכה.
"לא יכול להיות שזה מה שהיא אמרה לכם!!" הזדעזתי כשבנותיי סיפרו על זה בבית בעליצות וביקשו שגם אני אפריז במריחה. לא יכול להיות שמבוגר אחראי יזמין ילדים להפריז בשוקולד ככה לאור היום, ועוד בשמחה כזו גדולה. (מילא להפריז מתחת לשולחן, בשקט, ובהחבא…אבל לעודד הפרזה?)
כבר למחרת ארבתי לרגע הנכון כדי לתפוס את נעמי ולשאול אותה בעדינות (עאלק עדינות…נימוס אגרסיבי), אם יכול להיות שהיא מציעה לילדים למרוח "שוקולד בהפרזה" כבחירה לגיטימית???
נעמי התחייכה מאוזן לאוזן ואמרה כחולקת איתי איזה טיפ מטורף לבריאות נפשית– "כן!! ברור!! נכון שזה אדיר"?
"חשוב לי שידעו שאפשר לבחור להפריז לפעמים, אבל שיזכרו שהם אוכלים עכשיו כמות מופרזת, חשוב לי שזה יהיה במודעות שלהם בזמן ההפרזה"
זה אמנם לא שיכנע אותי להפוך להיות בית שמפריז במריחות על בסיס חופשי.
אבל אני נזכרת לפעמים בסיפור הזה כשאני עומדת בעצמי מול האפשרות לבחור להפריז.
כמה "בהפוך על הפוך" זה חשוב לנו לפעמים להפריז, ולזכור שאנחנו מפריזים. עצם ההיזכרות הזו, כבר עושה משהו.
הרי לרב כשאנחנו משחררים שליטה, אנחנו מכבים גם את "כפתור המודעות" כי זה נעשה מכאיב מדי. עדיף לעצום עיניים, את החשבון נשלם כבר בקופות, למה לסבול מעכשיו?
"אז תפריזי קצת ותתקני", אמרה לי פעם חברה בהקשר דומה.
זה אומר שמותר לאדם לשחרר קצת את הבלמים, זה לא יגרום לו לאבד שליטה מוחלטת על הרכב.
להיפך – זו תזכורת לכך שזה חלק מהיותנו אנושיים, לפעמים אנחנו רוצים להפריז קצת, ולפעמים גם מותר לנו.
יאללה, הולכת לתקן (והאמת? שיקרתי לגבי ה"קצת". הפרזתי הרבה בחגים האלה)
חיזלו"ש נעים לכולכם.
בתמונה – כל מיני רעיונות "לשיקום עצמי" שאני שומרת לאחרי החגים